פיצויים לפי החוק למניעת הטרדה מינית 

בדומה להגנה שמספק חוק איסור לשון הרע לניזוקים מחילופי דברים כלליים שבין אדם לרעהו מעניק חוק מניעת הטרדה מינית[1] הגנה ספציפית לנפגעי סוג זה של הטרדה. חוק זה, כמו חוק לשון הרע וכמו חקיקה מודרנית אחרת מעניק סעד כספי נכבד לניזוק בלא צורך בהוכחת הנזק.
רבים (ובמיוחד רבות...) הם הנפגעים מצורותיה השונות והמגוונות של ההטרדה המינית המהווה עוולה אזרחית, ברת פיצוי - עד 50,000 ש"ח, כמו גם עבירה פלילית, ברת ענישה - עד שנתיים מאסר. חוק מניעת הטרדה מינית קובע כי כל אחד מהמעשים כדלקמן ייחשב להטרדה מינית:
"(1) סחיטה באיומים כאשר המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;
(2) מעשים מגונים;
(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות;
(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעונין בהתייחסויות האמורות;
(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית;
(6) הצעות או התייחסויות כאמור גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות כאשר אלה נעשות באחת הנסיבות כדלקמן:
(א) לקטין או לחסר ישע - תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או טיפול;
(ב) למטופל, במסגרת טיפול נפשי או רפואי - תוך ניצול תלות של המטופל במטפל;
(ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות - תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות"
החוק מוסיף וקובע כי בכל אחד מהמקרים הנ"ל רשאי בית-המשפט לפסוק לנפגע מהטרדה מינית פיצוי כספי של עד 50,000 ש"ח וזאת בלא הוכחת נזק, קרי: עם הוכחת נסיבות המקרה בלבד.
במקרה שהגיע לערכאות[2] (ואף נידון בהרחבה בתקשורת בתקופה הרלוונטית) הושמעו, על-ידי טכנאים, הערות בעלות אופי מיני אודות מטופלת אשר המתינה לצילום בחדר הרנטגן בבית חולים. הללו השמיעו, לטענת המטופלת, הערות בוטות המלוות בצחוק לעגני לענין מראה של התובעת, נתוניה הפיסיים ובעיקר לענין חזה וממדיו.
באותו מקרה ראה בית-המשפט ליחס חומרה יתרה לעובדה כי התובעת הגיעה לביתה חולים לביצוע בדיקת רנטגן ולקבלת טיפול רפואי - וככזו מעמדה בבית החולים היה רגיש ולא-שוויוני מלכתחילה. קרבתה הגופנית של התובעת לטכנאים ומידת האינטימיות של הטיפול - הינם פועל יוצא של אופן בצוע הבדיקה בחדר הרנטגן, ואלה ניצלו קירבה והתבוננות זו בתובעת מקרוב לשעשועם הפרטי ולדברי לצון עולבים תוך השפלת התובעת וביזוייה - מבלי שתהא לה כל שליטה על מצב זה. נקבע כי הטכנאים גלשו לאמירת ביטויים מבזים, משפילים ומזלזלים אשר התמקדו במיניותה ובמראה גופה של התובעת - ועל כן מהווים הם הטרדה מינית והתנכלות כמשמעם בחוק.
בנסיבות אלה, קבע בית-המשפט כי התנהגות הטכנאים מהווה הטרדה מינית האסורה על פי חוק והמהווה עבירה פלילית אשר העונש עליה הינו עונש מאסר עד שנתיים - וכן מהווה היא עוולה אזרחית המזכה את הניזוק בזכות לדרוש פיצוי כספי בגין הטרדתו, השפלתו וסבלו.
בהצעת החוק[3] למניעת הטרדה מינית נאמר, בין השאר, כי
"הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם, בחירותו, בפרטיותו ובזכותו לשוויון. היא פוגעת בכבודו החברתי של המוטרד. היא משפילה ומבזה את אנושיותו, בין השאר על ידי התייחסות אל האדם כאל אובייקט מיני לשימושו של המטריד. הטרדה מינית שוללת את האוטונומיה של המוטרד ואת שליטתו בגופו ומיניותו, פוגעת בזכותו להגדרה עצמית ופולשת לפרטיותו, וכן מפלה אותו לרעה לעומת אנשים אחרים. הטרדה מינית כלפי נשים גורמת להשפלתן ביחס למינן או למיניותן ומקשה עליהן להשתלב כחברות שוות בעולם העבודה וביתר תחומי החיים, ובכך היא פוגעת בשוויונן"
עוד נאמר שם כי
"החוק המוצע נועד להוקיע את ההטרדה המינית בכל הקשר שהוא ולגבי כל אדם. הצעת חוק זו באה להגביר את המודעות הציבורית לחומרת התופעה, תוך חינוכו של הציבור הרחב לכיבוד הזולת. החוק אינו מתיימר לאכוף מוסר או להתערב ביחסים חברתיים מרצון, אלא למנוע מאדם שימוש לרעה בעמדת כוח"
הפסיקה קבעה כי ביטויים בעלי אופי מיני שעל פי אמות מידה אובייקטיביות הם משפילים, מבזים או פוגעים בכבוד על רקע מיני - הם מעצם טיבם גם ביטויים המופנים כלפי כל אדם שלמינו או למיניותו התייחס הביטוי והוא נוכח בעת השמעתו. לעניין זה ראוי להעמיד דברים על מכונם ולהבהיר כי החוק החדש, לא לצמצם את הגדרת ההטרדה המינית בא, אלא להרחיבה[4].
יובהר כי בפסיקה יוחסה חומרה מיוחדת להטרדה מינית המבוצעת על-ידי עובדי ציבור[5] ומעבידים וכן על-ידי מי שתלויים נפשית או פיסית במטריד. נקבע כי היקף התופעה של ההטרדה המינית, ובעיקר הפגיעה בכבודם[6] ומעמדם של נפגעי העבירות, כמו גם הפגיעה בתדמית שירות המדינה[7] וביחסי העבודה, מצדיקים העברת מסר מרתיע. בענישה משמעתית אין כדי לפטור את המטריד מן הענישה הפלילית ומן הסעד האזרחי (הפיצוי) לו זכאי הנפגע.
עוד נקבע כי בניגוד לאדם רגיל שצריך להראות שלא היה מעוניין בהצעות או בהתייחסויות המיניות, המטופל לא צריך להראות למטפל המטריד כי אינו מעוניין בהצעות או בהתייחסויות אלו. בכך, ישנה הכרה באופי ובמהות היחסים המיוחדים הקיימים בין המטפל למטופל, תוך קביעה בחוק.
עדיין, יש צורך להראות שמדובר במסגרת הטיפול בניצול תלות של המטופל במטפל, אך לכך יש למעשה חזקה עובדתית שהמטופל תלוי במטפל, מעצם הקשר הטיפולי, יחסי האמון המיוחסים, אופי הטיפול וחוסר השוויוניות בכוחות בין הצדדים. לעניין זה אף התייחסה הצעת החוק[8] בציינה כי
"הסעיף המוצע קובע שהטרדה מינית מהווה עוולה אזרחית. בדרך כלל פיצוי בשל עוולה כאמור מחייב הוכחת הנזק שנגרם לתובע. בהקשר של ההטרדה המינית, במקרים רבים הנזק שנגרם הוא נזק לכבודו של המוטרד, לבטחונו העצמי ולזכותו לאיכות חיים סבירה במסגרת העבודה ובכל מסגרת אחרת. נזקים אלה טבועים בעצם ההתנהגות המטרידה, לכן יש בהוכחת ההתנהגות גם הוכחת נזק. משום כך מוצע שלא להטיל על התובע להוכיח נזק כלשהו כתנאי לפסיקת פיצויים. כדי לאזן בין ההגנה על המוטרד לבין זכויות הנתבע, מוצע לקבוע תקרה לפיצוי ללא הוכחת נזק"
נראה, כמו גם בחקיקה הנוגעת ללשון הרע, כי דרך ארוכה עוד בפני הערכאות ליישום מטרת המחוקק. במקרה שלפנינו נעשה, ככל הנראה, אחד הצעדים הראשונים לכך באשר לחוק למניעת הטרדה מינית. הכל בזכות עקשנותה של מי שסירבה להיכנע לקשיים שהערימה עליה המערכת. באותו מקרה זכתה היא לגיבוי מלא של בית-המשפט אשר חייב את המטרידים לשלם לה סך של 50,000 ש"ח בתוספת הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח. מי ייתן ורבים יילכו בעקבותיה ויעבירו מן העולם מעשה תקיפה של ממש שהפך כמעט לנורמה


[1] חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998
[2] ת.א. 110984/01 (שלום-ת"א) אורנה זיו נ' עיריית תל-אביב ואח', פסק-דין מיום 29/6/03
[3] הצעת החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ז-1997, ה"ח 2641, עמ' 484
[4] עש"מ 5771/01 ישראל פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(1) 463, עמ' 471-472,
[5] עש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' זוהר בן אשר, פ"ד נב(1) 650, 675
[6] וראו לעניין זה א.קמיר "איזו מין הטרדה: האם הטרדה מינית היא פגיעה בשוויון או בכבוד האדם?", משפטים כ"ט (תשנ"ח) 317, בעמ' 382
[7] עש"מ 1928/00 מדינת ישראל נ' עמוס ברוכין, פ"ד נד(3) 694, 708-709 וראו גם עש"מ 10088/02 שמואל בצון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)
[8] ראו הערת שוליים מס' 149 בדברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק 2641